תמ"א 38

תמצית עיקרי התוכנית ומטרות “תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה – תמ”א 38) הינן:

1.לקבוע הסדרים תכנוניים כחלק ממכלול רחב של הסדרים כלכליים, חוקיים ואחרים לשיפור מבנים וחיזוקם לצורך עמידותם בפני רעידות אדמה.

2.לקבוע הנחיות לחיזוק מבנים קיימים כדי לשפר עמידותם בפני רעידות אדמה, ולשם כך לזהות ולאפיין סוגי מבנים שיש לחזק.

3.לעודד ביצוע חיזוק המבנים כאמור ע”י תוספות בניה באמצעות: יצירת מסגרת סטטוטורית שתאפשר מתן היתרי בניה לשינויים במבנים לצורך חיזוקם מכוח התוכנית. קביעת תנאים למימוש תוספות הבניה שיותרו בגין חיזוק המבנים. התוכנית חלה על כל שטח מדינת ישראל על אף העובדה כי אמצעי העידוד לחיזוק מבנים המוצעים בתוכנית כוללים הוספת זכויות בניה. תמריץ שאין בו כדי לממן חיזוק מבנים באזורי הפריפריה בשל הביקוש הנמוך לדירות באזורים אלה וערכי הקרקע הנמוכים. התוכנית חלה על מבנים קיימים אשר הוצא היתר לבנייתם לפני ה-1 בינואר 1980 למעט מבנים העומדים בתקן ישראלי (ת”י) 413. תקן ישראלי 413 אושר לראשונה בשנת 1975 עד למועד זה לא היה תקן מחייב לבניה עמידה בפני רעידות אדמה. תמ”א 38 יוצאת מנקודת הנחה כי הוראות התקן לא יושמו מיד עם אישורו, לאור משכי הזמן הארוכים יחסית של תהליכי התכנון, הרישוי והבניה ועל כן התוכנית, תמ”א 38, חלה על מבנים קיימים שהיתר לבנייתם הוצא קודם ל-1 בינואר 1980. כמובן שהתוכנית אינה מונעת את חיזוקם של מבנים שניבנו מאוחר יותר כל זאת ללא קבלת תוספות בניה כמפורטים בתוכנית. התמ”א אינה חלה על מבנים שהתקן פטר אותם, לדוגמא:

1.מבנים עד שתי קומות בשטח של עד 400 מ”ר.

2.מבנים שאינם מאוישים רוב הזמן כגון מחסנים.

3.מבנים שנקבעו להריסה על פי תוכנית או על פי צו סופי של בית משפט.

תוקף התוכנית - תוקפה של התוכנית המקורית הסתיים באפריל 2010 והוארך ב 5- שנים נוספות, היינו עד מאי 2015.

תמריצים למימוש תוכנית תמ"א 38

הנחת תוכנית תמ”א 38 היא כי היוזמה לחזק מבנה בפני רעידות אדמה והתארגנות הדרושה לשם כך מצויה בידי בעליו. התוכנית מציעה תמריצים לעידוד ביצוע החיזוק במבנים אך אינה כופה זאת. קביעת הצורך החיזוק תיבחן ע”י מהנדס אשר יגיש חוות דעת המפרטת את מצבו של המבנה (מצב הקונסטרוקציה) ואת הדרכים המומלצות על ידו לחיזוק המבנה. התמ”א קובעת הוראות למתן היתרי בניה לצורך חיזוק בלבד. כדי לאפשר את החיזוק מתירה התמ”א חריגה מקווי בניה ומגובה המותרים ע”פ התוכנית המאושרת החלה על המקום. במקביל מציעה התמ”א תמריצים לביצוע החיזוק בצורת תוספות בניה. לבנייני מגורים מציעה התמ”א שני סוגי תוספות:

תוספות יחידות מגורים למבנה.

הרחבת יחידות הדיור הקיימות.

תוספת יחידות דיור למבנה יכולה להתבצע על ידי סגירת קומת עמודים, תוספת קומה או תוספת אגף והיא מיועדת לשמש תמריץ ישיר למימון החיזוק, באופן שניתן יהיה למכור את יחידות הדיור החדשות ולממן באמצעותם את חיזוק המבנה כולו. תוספת הבניה המיועדות להרחבת דיור מאפשרת הגדלת רווחת הדיירים בבניין והגדלת ערך הדירות. התמ”א אף מאפשרת לשלב בין שני סוגי התוספות: תוספת יחידות דיור והרחבת הקיימות. לרוב תוספות הבניה יסייעו כאמצעי לשיפור עמידותו של המבנה ברעידות אדמה.

מבנים מסוכנים בישראל

מדינת ישראל מצויה באזור שופע פעילות סיסמית והמועד לרעידות אדמה, ועלה הצורך לקבוע קריטריונים לבחירת המבנים המחויבים בחיזוק. מדובר בבעיה אקוטית שדורשת לפתרונה אמצעים כספיים שאינם בהישג יד, ותוכנית התמ"א הוצעה כפתרון שיאפשר חיזוק מבנים שיוגדרו כמסוכנים, שלא במימון ציבורי.

ראשית יש לבחון אילו מבנים עונים להגדרה של מבנה מסוכן המחייב חיזוק. כיום, אין הגדרה אחידה הקובעת מהו מבנה מסוכן. קיים חוק עזר מיוחד במרבית הרשויות המקומיות בישראל * המתייחס ל”מבנים מסוכנים”, ומשמש ככלי יחידי לרשויות בבואן לחייב אזרח לטפל במבנה המוגדר כמסוכן. גם חוק העזר זה אינו מגדיר מהו מבנה מסוכן. הכרזתו של מבנה כמבנה מסוכן כרוכה בחו”ד הנדסית של הרשות המקומית הנקבעת באופן ייחודי לגבי כל מבנה ומבנה.

התקן המתייחס לרעידות אדמה נקבע לראשונה בישראל בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת (1975), ומאז שונה פעמים רבות.

מבנים שלא עומדים בדרישות התקן הישראלי לגבי רעידות אדמה כפי שהיה בתוקף נכון לינואר 1980 ושיוכח לגביהם באמצעות חישוב הנדסי שאכן קיימת בעיה ביציבותם ובעמידותם בעת רעידות אדמה – ייהנו מזכויות בנייה מעבר למוגדר בתוכנית בניין ערים (תב”ע) הקיימת. התנאי לקבלת הזכויות הוא שבעלי הדירות יבצעו על חשבונם את החיזוקים הנדרשים. מקורות המימון לביצוע החיזוקים הם ההטבות בזכויות הבנייה המוענקות לבעלי הדירות, כאשר אלו יוכלו לנצל אותן בפועל או למוכרן ליזם פרטי בתמורה לביצוע החיזוקים הנדרשים.

בדיקה הקובעת מסוכנות של מבנה היא תהליך הנדסי מורכב ורב-שלבים, שרק בסיומו יוכרז המבנה כמסוכן או לא על ידי הרשות המקומית.

* ראה למשל: בירושלים חוק עזר לירושלים (מבנים מסוכנים) התשמ”א 1980 , קובץ התקנות חש”ם מס‘ 18 , מיום ז‘ בטבת התשמ”א ( 14.12.1980 ), עמ‘ 284.

חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה

הכוחות הפיזיקאליים שפועלים על מבנה בעת רעידת אדמה הם כוחות משמעותיים, אופקיים ואנכיים כאחד, שמרבית המבנים אינם מתוכננים לשאת כמותם. כוחות אלה “דוחפים” את המבנה כניצב לציר האנכי וגורמים ליצירת כוחות מתיחה ומומנטים הגורמים לאובדן היציבות של כל מבנה שלא בוצעו בו הקשחות לספיגת כוחות אופקיים. בנוסף מייצרת הוויברציה של גל רעידת האדמה כוחות דינמיים משמעותיים, שלא כל מבנה מסוגל להתמודד עמם.

כאמור, עד לקביעת התקן הישראלי בסוף שנות השבעים בלטה בהיעדרותה התייחסות מתאימה לכוחות האופקיים הפועלים על המבנה בעת רעידת אדמה חזקה, ואלו לא זכו לטיפול הראוי. בנוסף כוחות אלו עלולים להוביל לקריסת המבנה במקרה של כוחות חזקים המופעלים עליו בעת רעידת אדמה.

[הדברים המובאים לעיל הינם מדברי החוק, ממאגרי מידע ומקורות כתובים ואתר אינטרנט תמ"א 38 - עו"ד מ טרספולסקי]